בוליביה היא אחת המדינות הכי מפתיעות שהיו לנו בטיול ובלי שום תחרות המדינה המיוחדת, היפה והאותנטית ביותר שטיילתי בה בדרום אמריקה ואפילו בכלל. אז לפני שנפרדנו ממנה לא יכלנו לוותר על עצירה של יומיים באחד המקומות הקסומים שיש בה (וגם הלא מאוד מוכרים לישראלים) – קופה קבנה ואגם טיטיקקה.
ממש על יד הגבול עם פרו נמצאת העיירה קופהקבנה ששוכנת בסמוך לאגם טיטיקקה. העיירה מאוד מתאימה לתיירים שבאים לבקר באגם או לעבור לפרו, ואפשר למצוא בה מבחר גדול של מסעדות, ברים ומעט חנויות. נחמד להסתובב בעיירה כמה שעות, אבל גולת הכותרת היא הנסיעה ממנה לאגם טיטיקקה.
אגם טיטיקקה הוא אחד האגמים הגבוהים בעולם ונמצא 3,820 מטר מעל פני הים. הר החרמון למשל הוא רק 2800 מ' מעל פני הים. בנוסף הוא האגם השני בגודלו בדרום אמריקה (כחצי משטחה של ישראל) ועובר בין בוליביה ופרו. האגם בן יותר מ-2 מיליון שנים ויש בתוכו 41 איים. המפורסם שבהם הוא "אי השמש" או כמו שאומרים – Isla del Sol.
האגדה מספרת כי באגם טיטיקקה נוצרה השמש וממנה נוצר שבט האינקה במאה ה-15 לפני הספירה. האל קון-טיקי ויראקוצ'ה יצר את האדם מתוך סלע שכיום נקרא סלע הפומה ונמצא בחלק הצפוני של האי, לכן האי נחשב למקום מרכזי בהיסטוריה של שבטים בדרום אמריקה. כיום גרות באי כ- 800 משפחות שמתפרנסות בעיקר מתיירות, דייג וחקלאות.
באי השמש אין רכבים ואין כבישים, אלא יש המון טרסות לחקלאות, חמורים, כבשים, בוליבינאים אדיבים, נוף עוצר נשימה, וכמובן – עתיקות מתקופת האינקה שהשתמרו באופן מדהים עד היום.
אנחנו לקחנו סירה שיצאה מקופה קבנה לקצה הצפוני של אי השמש – האזור הפחות מתויר והיותר אותנטי של האי. שם כמעט ואין הוסטלים או מסעדות, אבל הנוף בתולי, ופשוט כיף ליהנות מהשקט, השלווה והאדיבות של האנשים הכפריים. עשינו שם לילה עם אירוח נפלא ואוכל מקומי מעולה ובבוקר יצאנו למסלול לכיוון הדרומי של האי, משם לקחנו סירה חזרה לקופה קבנה. בדיעבד התבאסנו שלא נשארנו עוד לילה.
אפשר לחצות את האי מצפון לדרום בכמה שעות של הליכה מדהימה. אפשר ללכת על שפת המים, או כמו שאנחנו עשינו, על גב ההר וכך להשקיף כל הדרך על האגם ועל הנוף מסביב. לאורך המסלול אפשר לראות עתיקות מתקופת האינקה כמו מבנים, שולחנות, סלעים חרוטים ועוד. הרבה עתיקות נמצאות באזור הדרומי של האי, אז אם הלכתם מצפון לדרום מומלץ להקדיש מספיק זמן גם לביקור בעתיקות שם לפני שלוקחים את הסירה בחזרה.
המסלול לא מתויר כמעט בכלל ורק כשהגענו לחלק הדרומי נתקלנו בדי הרבה תיירים שהגיעו לכמה שעות לשבת בבתי הקפה ולהשקיף על הנוף. אנחנו היינו בחודש פברואר – חודש הקרנבל בבוליביה, מה שאומר שכמעט בכל יום יש תהלוכה עם תזמורת ותלבושות מסורתיות שעוד יותר הוסיפו לאווירה האותנטית.
קופה קבנה היא הפנינה הנסתרת של בוליביה ואני שמחה שטיילנו שם כמה ימים. השלווה, הרוגע והשקט מאפשרים להתנתק ולהרגיש לרגע כאילו באמת חוזרים בזמן. אז תרשו לעצמכם לקנות כרטיס לכיוון אחד ופשוט ליהנות מאחד המקומות הקסומים והלא מאוד מוכרים (עדיין) שיש בדרום אמריקה.
אין תגובות